פבלו רואיס אי פיקאסו, הצייר והפסל הספרדי הנודע, מייסד הקוביזם 

מיום שהתוודעתי אל פבלו פיקאסו, הצייר והפסל הספרדי הנודע, מייסד הקוביזם, אחד האמנים הגדולים באמת באמנות המודרנית במאה העשרים, התחלתי להכיר את  עולמו בביקורי הראשון במוזיאון פיקאסו בברצלונה בשנת 1973. עם השנים, וככל שביקרתי יותר בספרד העמיקה היכרותי, וגברה סקרנותי והתעניינתי יותר ביצירתו המתאפיינת בשינויים סגנוניים בתקופות שונות בחייו, ובכללם: ציורי הילדות; ריאליזם של גיל ההתבגרות; התקופה האקספרסיבית; התקופה הכחולה; התקופה הוורודה; הציור האפריקני; הקוביזם האנליטי; הקוביזם הסינתטי; הסגנון הסוריאליסטי; סגנונות קלאסיים במעבר בין התקופות; והציורים בעשור האחרון לחייו.                                                                                                                                                מיצירותיו הבולטות שראיתי במוזיאון במלגה – טקס הקומוניון הראשון (1897). 'תמונת לה אספרה' (La Espera), 'רקדניות קאן קאן' ו'זונות הרחוב של פיגאל' מתקופת פאריז; 'הנטושים' (Los Despemparados) מהתקופה הכחולה ו"דיוקן סניורה קסאלאס" מהתקופה הוורודה.

בין ציוריו הבולטים באמנות הקוביסטית נמנים הציורים הבאים:

• התפוחים. ציור זה היווה קוביזם אנליטי, דהיינו, ציור בו האמן לוקח אובייקט ועושה לו אנליזה צורנית, המתפתחת באותה תקופה, וחיפושים אחר עומק חדש בכל תחומי האמנות. ציורים נוספים מאותה תקופה ממחישים את הקוביזם ביצירתו:
• העלמות מאביניון (Les Demoiselles D’Avignon) בעיני רבים נחשב הציור לאחד מהחשובים ביותר באמנות המודרנית. רואים בו פירוק של הגוף למשטחים דו-ממדיים, פירוק הפנים והרכבתם מחדש בצורת פרופיל ופרונטלי בו זמנית. יש בו המשך ברור לסזאן, והשפעות ברורות מאמנות אפריקאית.
• אישה עם מניפה (La Famme A L’eventail). ניתן לראות השטחה של הדוגמנית, פגיעה פרופורציונלית מכוונת.
• Le Reservoir. ניתן לראות את תחילת המעבר לכיוון הסינתזה, נוף של כפר הופך לאוסף צורות גאומטריות דו-ממדיות. הקוביזם הסינתטי לוקח את האובייקט, מפרק אותו לחלוטין, מעביר אותו סינתזה ומרכיב אותו מחדש על הבד, בצבעי מונוכרום ובשטיחות מקסימלית.
• איש עם מקטרת (L’homme a La Pipe) מ-1911. פיקאסו שובר את מוסכמות הציור המלבני ומצייר ציור אליפטי על בד מלבני.

• גרניקה (Guernica)  כיום, גרניקה היא אחד מסמלי ההרס והאובדן של המלחמה כולה.

בינואר שנת 2015 ערכנו שייט מברצלונה לאיים הקנרים וסיימנו בברצלונה. החלק האמנותי כלל ביקורים במוזיאוני פיקסו במלגה ובברצלונה.

מוזיאון פיקסו במלגה - שוכן בארמון בואנוויסטה, פיקאסו נולד בעיר בסוף המאה ה-19. בגיל 14 הוריו עקרו לברצלונה, ומאז לא שב להתגורר בה. התורמים העיקריים לאוסף המוזיאון, הם כריסטין רואיז פיקאסו, כלתו של האמן וברנרד - נכדו.  המוזיאון נפתח רשמית באוקטובר 2003, מוצגות בו 233  עבודות של האמן, מכל תקופות יצירתו. המוזיאון פועל בלב העיר העתיקה של מלגה.

www.museopicassomalaga.org

מוזיאון פיקאסו בברצלונה - המוזיאון שוכן בשני ארמונות גותיים יפים. ב-1895 עברה משפחתו להתגורר בעיר וארבע שנים לאחר מכן, כאשר היה בן 18, החל לעבוד בה בסטודיו הראשון ששכר, בגיל 23 עבר להתגורר ולעבוד בפאריס. הוא חזר לבקר בבירת קטלוניה פעמים רבות עד שנת 1934, אז נפרד ממנה בגלל מלחמת האזרחים שפרצה שנתיים לאחר מכן. המוזיאון שנושא את שמו ומוקדש ליצירותיו בברצלונה ונפתח בשנת 1963, בעיצומם של ימי שלטונו של הגנרל פרנקו בספרד . מוזיאון פיקאסו בברצלונה מחזיק באוסף הטוב בעולם של התקופות המוקדמות ביצירתו של פיקאסו ובייחוד של "התקופה הכחולה" בעבודתו.  באולם גדול במוזיאון מרוכזת סדרת "לאס מנינאס", האוסף במוזיאון מכיל למעלה משלושת אלפי עבודות, אך רובם  הדפסים. כארבעים מן הציורים שמוצגים כאן נחשבים בין יצירותיו הגדולות של פיקאסו. אתר המוזיאון:

www.museupicasso.bcn.cat/en

 ביקור במוזיאון בברצלונה והתלהבותי הגדולה מסדרת "לאס מנינאס" שהיא אחת החשובות במוזיאון. 58 ציורים  שצוירו ב-1957, בהם נתן פיקאסו, פירוש משלו לציור המפורסם של וולאסקס, הנמצא במוזיאון הפראדו במדריד